<h1>הרוקח סימן שס"א</h1>
<h2>דף עד.</h2>
שיעור טלית שיתכסה ראשו ורובו. הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבעה פסולה תעשה ולא מן העשוי. נראה ברחב הנקב שבו החוטין שאין החוטין רחוקים מלא קשר גודל לית לן בה. כל אדם שאין לו טלית בת ד' כנפות פטור, אבל בעידן ריתחא ענשו עלה כדא' ליה מלאכא לרב קטינא הילכך צריך כל אדם לקנות טלית ולעשות ציצית. אמר רב טובי בר קטינ' אמר שמואל כלי קופס' חייבין בציצית סביר' ליה ציצית חובת טלית היא וכל הבגדים שיש להן ד' כנפות וראוים לכסות בהן חייבין בציצית ואם לא יהא פטור מלעטף. ומדלא דייקינן להתעטף בציצית ש"מ חובת גבר' הוא, כדמשמע בפרק במה מדליקין (דף כ"ג) מדברכינן להדליק ש"מ הדלקה עושה מצוה ולא דייקא גבי ציצית הכי שמע מינה מצוה דעיטוף לעולם חייב. ובפ' ערבי פסחים (דף קי"ג) מי שאין לו ציצית בבגדו הוי כמנודה. ובפ' שלשה שאכלו (דף מ"ז) קורא לו עם הארץ. אמר אביי ומודה שמואל בזקן שעשאה לקבורה שפטורה דלאו בר כיסוי היא מאחר שעשאה לתכריכין, וההיא (שפתא) [שעתא] רמינן ליה חוטין משום לועג לרש חרף עושהו. וכן פסק רבי' י"בק ממגנצא שהטלית שיש לאדם אם ימות יתנו סביבותיו בקברו, וכן צוה לעטפו בטליתו במותו ולהניח ציציותיו בידו. והא דאמר בפ' ג' דברכות (דף י"ח) למחר באים אצלנו ועכשיו מחרפי' אותנו, פי' זהו החירוף שאנו חייבין והן פטורין. ואין להביא ראייה מפרק המוכר את הספינה (דף ע"ד), דהתם הוי לבושין בחייהן ונקברין בכוכיהן. וצריך כל אדם שלא ינתקו הציציות מטלית המת כדמשמע בפרק התכלת. ובנדה בפרק האשה (דף ס"א) בגד שאבד בו כלאים עושה אותו תכריכין למת ואמר רבי ינאי לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור דמצות אין בטילות לעתיד לבא, ומשום הכי נקברין בציציותיהן, ולא קיימא לן כרבי יהודה דאמר מצות בטילות, דהא רבי ינאי רביה דרבי יוחנן היה ורבה הוה בתראה קאי כוותי'. ואע"ג דאבא שאול בן בטנית אמר לבניו הטילו מאפליוני בפרק (י"ג) [י"ב] באבל רבתי, סבר כר' יוחנן ואין מורים הלכה מתוך משנה. ובשאילתות דרב אחאי פסיק בפטירה למשה יום טוב שני לגבי מת כחול שוויה רבנן למירמא ליה תכלתא, וכן פסקו רבינו י"בק משפירא ור' רא"ם. והא דאמר אבא שאול בן בטנית לבניו קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא והטילו תכלת מאפליוני, בלשון תכלת צוה ולא בלשון ציצית, שהתכלת כלאים גמורין במקום שאין חובת גברא כגון בלילה או בנשים למאן דפטר, והמת פטור אין כאן ציצית אלא כלאים ניכרין. ויש לו מצוה לכורכו בציצית שכולן לבן שחובת טלית היא ולאו חובת גברא, ואין כאן לועג לרש כשמואל דאמר בפרק התכלת ההיא שעתא ודאי רמינן לה, מטילין לה ציצית, ואין לפרש רמיא מן הטלית.
